חשיבותם של כללי מקור לגבי תושבי ישראל היא בעיקר לעניין הזיכוי ממס זר ששולם בחו"ל אשר יינתן לתושב ישראל רק אם אותה הכנסה נחשבת כהכנסה שמקום הפקתה הוא מחוץ לישראל. לגבי תושבי חוץ, חשיבות הכללים היא בעיקר לעניין זכות המיסוי של ישראל. הכנסה של תושב חוץ תמוסה בישראל רק אם מקום הפקתה הוא בישראל. סעיפים 4א ו-89(ב)(3) הוספו לפקודה במסגרת תיקון מס' 132. סעיפים אלו קובעים את מקום הפקתן של ההכנסות השונות. האמור לעיל ולהלן הוא מתוך קובץ הפרשנותל של רשות המסים.
חריגים לקביעת מקום המקור
בסעיף 4א(ב) לתיקון נקבעו מספר חריגים לעניין מקום הפקת הכנסות כמפורט להלן:
הכנסת עבודה
הכלל לגבי מקום הפקת הכנסה מעבודה הוא מקום ביצוע העבודה. לפיכך, מקום הפקתה של הכנסה מעבודה שבוצעה מחוץ לישראל אינו בישראל. אולם, אם המעביד הוא אחד הגופים שיפורטו להלן ויחסי העבודה עם אותו מעביד החלו כאשר העובד היה תושב ישראל, ייראו את מקום הפקת ההכנסה בישראל, למרות שהעבודה בוצעה מחוץ לישראל.
הגופים שלגביהם יחול חריג זה מפורטים בפסקה (א)(4) להגדרת "תושב ישראל" הם: מדינת ישראל, רשות מקומית, הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת, קרן היסוד, המגבית, חברה ממשלתית, רשות ממשלתית או תאגיד שהוקם לפי חוק.
הוצאה של מפעל קבע
הכלל החריג מתייחס למצב בו מדובר במפעל קבע של תושבי חוץ בישראל או של תושבי ישראל מחוץ לישראל, אשר יש לו הוצאה מסוג כזה שנקבע לגביה כלל של מקום הפקה עפ"י תושבות המשלם - ריבית, דמי נכיון והפרשי הצמדה, רווחים ותמלוגים שמקורם בנכס לא מוחשי, קיצבה, מלוג ואנונה. כלל זה קובע, כי הכנסה מאותם מקורות תיחשב כמופקת בישראל גם כאשר המשלם הוא תושב חוץ - אם התשלום מהווה הוצאה של מפעל הקבע של תושב החוץ בישראל, ולחלופין, הכנסה מאותם מקורות תיחשב כמופקת מחוץ לישראל גם כשהמשלם הוא תושב ישראל - אם התשלום מהווה הוצאה של מפעל הקבע שלו מחוץ לישראל.
במקרים אלה נבחר למעשה קריטריון המיקום של מפעל הקבע ולא מקום התושבות.
לדוגמה: תושב חוץ אשר יש לו פעילות בישראל באמצעות מפעל קבע. אותה פעילות ממומנת ע"י הון זר ולפיכך נדרשות בניכוי בישראל הוצאות ריבית. במקרה כאמור נקבע כי למרות שהמשלם הוא תושב חוץ, מקום הפקת הכנסות הריבית הוא בישראל (מקומו של מפעל הקבע). להרחבה בנושא "מוסד קבע", ראו: "מוסד קבע" באמנות המס.
יש להסתמך רק על הנוסח הרשמי של פרשנות רשות המסים
